השנים האחרונות חשפו אותנו ללא מעט מידע ומונחים שאותם לא היכרנו בעבר. בין השאר, מכיוון, שבעשורים אחרונים גדל הדגש המושם על אספקטים שונים בחיי החברה והפרט, והשפעות ואספקטים שאליהם לא היינו מודעים עד כה, הפכו למשמעותיים ולמעצבים את השיח ברמותיו השונות. אחד מאותם מונחים הוא מוביליות חברתית, שהיוותה את אחד ממוקדי העניין החמים ביותר של חוקרי ההיסטוריה החברתית בשנות ה-60 וה-70 במאה ה-20.
מהי מוביליות חברתית ומדוע היא משמעותית לנו, כחברה?
מוביליות חברתית (או, בעברית – ניעות חברתית) לרוב, נמדדת באופן מדויק וכמותי ובמונחים של השינוי החל ביכולותיהם של הנבדקים. במרבית המקרים, המדובר יתייחס לשינויים בהכנסות או ברמת העושר, אבל גם תחומי משלח יד, בריאות ו / או הישגים חינוכיים נחשבים לפעלים יוצאים שלה. אל המוביליות החברתית ניתן להתייחס כאל עלייה או ירידה של הנסקרים בהתייחסות לנתונים מסוימים, יחסית להוריהם או לבני גילם. מוביליות חברתית נחשבת למשמעותית בעיקר עבור האנשים המגיעים מרקע סוציו-אקונומי נמוך, כשהיא מבטאת את יכולותיהם לנקוט פעולה שתשפר את מיקומם בסולם הסוציו-אקונומי, ללא תלות במאפיינים שמהותם אינה תלויה באדם-עצמו (כדוגמת הרקע שלו, המקום שבו הוא גדל או שיוכו האתני). כחברה, ישנה למוביליות החברתית חשיבות גדולה, מכיוון שהיא מאפשרת לנו להפוך את כל אחד מהפרטים הללו לאדם בוגר שלם, המרוצה וגאה בהישגיו, ובשל כך – גם לחבר תורם בקהילה.
מוביליות חברתית בישראל של ימינו
במפתיע (או שלא) גם כיום, בישראל של המאה ה-21, חלק גדול מהאופציות וההזדמנויות הנפתחות בפני האדם, כמו גם סיכוייו להצלחה בחייו הבוגרים, תלוי, במידה רבה, במקום היוולדו, במקום בו גדל ובמצבם הסוציו-אקונומי של הוריו.
מדו"ח של ג'וינט ישראל אשלים שפורסם בשנת 2021 עולה, כי על פי נתוני האוצר משנת 2016, סיכוייהם של הילדים להורים מהרבעון הנמוך להגיע לרבעון הגבוה עומד על 22% עבור הילדים יהודים שהוריהם ילידי הארץ. עבור ילדים יוצאי אתיופיה סיכויי המוביליות יורדים בכ-10% בעוד שבחברה החרדית הסיכויים צונחים ל-6%. כמו כן, סיכוייו של תלמיד המגיע מרקע סוציו-אקונומי מבוסס וחזק לקבל תעודת בגרות איכותית הינם גבוהים פי חמישה מסיכוייו של תלמיד המגיע מרקע מוחלש לקבל תעודת בגרות דומה.
אם כן, מה נדרש להיעשות במטרה לצמצם את הפערים ביכולותיהם של הילדים ובני נוער ולהניעם לכיוון תהליך של מוביליות חברתית?
בדו"ח אותו הזכרנו קודם, ניכרים הפערים המשמעותיים בין הקבוצות השונות, שמרביתם, ללא כל ספק, קשורים לרמת מיומנויות השפה והקריאה שאיתן מגיעים הילדים מהבית, או, לחילופין, רוכשים בשנותיהם הראשונות במערכת החינוך שבה הם מבקרים בסביבות מגוריהם.
מסמך מרתק נוסף, "מפת הידע לקידום מוביליות חברתית" שפותחה על ידי מכון ERI עבור קרן רש"י, ג’וינט-אשלים, עמותת ג’ינדס-יתד ומשרדי החינוך והרווחה, פותח פתח ומאפשר לגורמים הרלוונטיים לאבחן ולזהות את הגורמים בעלי ההשפעה הרבה ביותר על המוביליות החברתית, הן ברמת האדם עצמו והן במעגלים השונים שמקיפים אותו. על פי מסמך זה, חלון הזמן הנחשב כקריטי לפיתוח כישורי השפה של אדם הינו בגיל הצעיר של הילד. לכן, הנחת הבסיס הנדרש לכלל תחומי הלימוד של אדם (הגדלת אוצר המילים, פיתוח כישורי השפה, לימוד קריאה, הבנת הנקרא, וכד'), כמנוף למוביליות החברתית הרצויה, צריכה להתחיל בגיל צעיר ככל שניתן, בין אם במסגרת הביתית ובין אם במסגרות הלימודיות השונות.
סיכומו של דבר
ישנם לא מעט נתונים אובייקטיביים שאותם לא נוכל לשנות, לפחות לא בכלים העומדים לרשותנו כיום כמורים וכמחנכים בישראל. אולם, יחד עם זאת, בתמונה הכוללת יותר, נוכל לראות את עידוד פיתוח יכולות הקריאה וכישורי השפה הפרטניים של תלמידים הלומדים במערכת החינוך, כמטרה שאליה ראוי לשאוף. למשל, נוכל לעשות זאת דרך אימוץ עקרונות ההוראה המבדלת, להקדיש תשומת לב רבה יותר בהנחת היסודות הבסיסיים (כקריאה רהוטה, הבנת הנקרא ואוצר מילים נרחב יותר) שיסייעו לתלמידים המגיעים במצב סוציו-אקונומי נמוך יותר "ליישר קו" עם התלמידים האחרים בכיתה (לדוגמא, דרך לימוד קריאה באופן שיאפשר להם לסגור את הפערים הקיימים) וכד'.
חשוב לזכור,
כי, לפעמים,
כל מה שילד צריך כדי לפרוח, הוא מבוגר אחד שיאמין בו וביכולותיו!
* מקור המידע והנתונים הנוגעים למפת הידע
* הדו"ח של ג'וינט ישראל
